החלטה בתיק ע"נ 8185-02-11

1.      המערער לקה בסוכרת מסוג 1 [להלן- סוכרת נעורים]  וטענתו היא שמחלה זו נגרמה לו בשל דחק שסבל כתוצאה מריצוי עונש מאסר בבסיס שיזפון שהוטל עליו בגין עבירת גניבה בה הורשע.

2.      להלן פרטים אודות המערער העולים ממסמכים שבתיק:

א.      המערער יליד בריה"מ נולד בשנת 1987.

ב.       המערער עלה ארצה בשנת 1988. הוא עזב את בית הוריו אחרי שחזר בשאלה והוריו הפסיקו לתמוך בו והעדיפו שלא יתגורר בביתם בשל חזרתו בשאלה.

ג.        המערער התגייס לשירות סדיר ב-29.10.06 ונקבע לו פרופיל 97.

ד.       המערער שוחרר ביום 4.1.10.

3.      הונחו לפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן:

פרופ' מיכה רפפורט (מטעם המערער) ; ופרופ' מרדכי וייס (מטעם המשיב).

פרופ' רפפורט תיאר את מצב הדחק שעבר המערער במילים הבאות :

" מספר חודשים טרם שחרורו בחודש יולי 2009, הואשם ללא עוול בכפו בגניבת ציוד. נשפט והושם במחבוש למשך 15 יום בבסיס בו שירת תקופה ארוכה כמפקד ותיק ובהמשך כמדריך טירונים. מצב זה גרם אצלו למשבר נפשי מתעצם. חש השפלה עצומה לנוכח העובדה שנחשף בקלונו ונאלץ להסתובב בבסיס מול פקודיו וחבריו בעודו מבצע עבודות בזויות. עלבונו התעצם במיוחד שחש לא רק שנעשה עימו עוול אלא שכל שירותו עשה מאמץ קשה להוכיח את עצמו ולשרת כחייל קרבי נגד כל הסיכויים. הרגיש שחרב עליו עולמו. פנה למפקדיו הישירים אך ללא הועיל. הלך והסתגר, בכה לראשונה בחייו וחש מועקה נפשית מתעצמת יחד עם דיכאון עמוק מלווה בחוסר אונים. הפסיק לישון בלילות והתנתק מסביבתו הקרובה. באותה עת בהיותו בשיאו של דחק נפשי קשה הופיעו אצלו סימנים אופייניים למחלת הסוכרת..."[ ראו עמ' 2 לחוות הדעת  בפרק " תמצית המקרה כפי שנמסר ע"י החולה"]. 

פרופ' רפפורט כתב בסעיפים 1-4 למסקנותיו כדלהלן [ ראו עמ' 10 לחוות דעתו בפרק "מסקנות"] :

" 1) על סמך מהלך המחלה והממצאים המעבדתיים מדובר בסוכרת מסוג 1 שהתפרצה אצל מר שיינין לראשונה בשנת 2009 ונמשכת עד עצם היום הזה. 2) דחק נפשי ו/או גופני יכול לשמש 'כגורם דחק' סביבתי המביא בנסיבות מסויימות לפריצת מחלת הסוכרת. 3) לאור נסיבות המקרה וסמיכות הזמנים בין אירועי הדחק ופריצתה של המחלה, סביר ביותר שהדחק הנפשי החמור אותו חווה מר שיינין באירועים המתוארים לעיל בזמן ועקב שירותו בצבא, שימש כגורם הדק וגרם להתפרצות של מחלת הסוכרת אצלו. 4)סביר ביותר שאילולא הדחק הנפשי שנגרם אצלו במהלך השירות בצבא, מחלת הסוכרת לא היתה פורצת אצלו במועד שפרצה".

  פרופ' וייס (מטעם המשיב) שלל את מסקנותיו של פרופ' רפפורט וכתב [ראו עמ' 7 לחוות דעתו] כדלהלן:

       " אינני חושב שמעצר בן 15 יום בבסיס צבאי יש בו בכדי לגרום ל- T1DM, אם כך היה הדבר הרי בתי הסוהר היו גדושים בחולי T1DM, עובדה שלא תוארה בספרות הרפואית או במדיה על סוגיה השונים. על פי כל מה שפורט לעיל אינני מסכים עם כל מסקנותיו של פרופ' רפפורט המפורטות בעמ' 10 ולטעמי אין קשר בין אירוע המעצר של מר שיינין יוסף ו- T1DM בה חלה".

4.      להלן, פרטים על האירוע שהיה ברקע לערעור זה:

א.      ביום 13.7.09 הוגשה נגד המערער תלונה על עבירה של גניבה של רכוש צבאי. הוא נמצא אשם ונגזרו על המערער 25 ימי מחבוש שמתוכם 15 ימים בפועל והשאר על תנאי [ ראו עמ' 36 לתיק הרפואי].

ב.       בפועל שהה המערער במאסר 10 ימים בבסיס בו שירת (ולא בבית כלא צבאי) וביצע עבודות רס"ר ללא קושי.

ג.        מפקדו של המערער ציין שהאחרון נתפס גונב ממחסן חטיבתי בעודו במחסן ואף הודה על המעשה. המפקד אף התמודד עם טענת החייל על כך שהוא, לטענתו, נשפט שלא בצדק ושלל את טענת המערער בשל כך שהמערער נתפס בתוך המחסן ואף הודה במעשה הגניבה.

ד.       פרט לעבירה הנ"ל מסתבר שהמערער עמד לדין עוד 6 פעמים וקיבל עונשים של נזיפה חמורה, ריתוק או קנס [ ראו עמ' 35-36 ו-235 לתיק הרפואי].